דֶּרֶךְ אַחַת 11/4/15
כָּךְ הִיא הַדֶּרֶךְ,
נִרְקֶמֶת, נִפְרֶמֶת, שְׁבִיל וּמִשְׁעוֹל.
אַךְ בְּצֹמֶת בְּחִירָה
תּוֹהֶה הָאָדָם,
לְאָן אוֹתוֹ תּוֹבִיל.
בְּדַרְכּוֹ בּוֹהֶה, בְּאֲפִיקֶיהָ
וּבְאֳפָקֶיהָ קוֹרֵאת לוֹ תִּקְוָה.
בְּדָשׁ מְעִילוֹ הַבְּרֵרָה,
אִם עָשָׂה מַסְפִּיק,
אִם יַמְשִׁיךְ לִטְווֹת מַסְּלוּלָהּ.
אִם בַּעֲשִׂיָּה יְתְהַדֵר
רְצוֹנוֹ יְהַבְהֵב.
לֹא יְהַסֵּס
כְּהֵלֶךְ בּוֹדֵד,
יִתְעַרְבֵּב עִם הַפּוֹסְעִים.
רֹאשׁוֹ מֻנָּח בְּתוֹךְ כַּף יָדוֹ.
יָדוֹ שְׁעוּנָה עַל בִּרְכּוֹ.
בְּלִבּוֹ חוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם
עִם עַצְמוֹ,
כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּרֵם מִן הַדַּעַת.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
|