מעשה בדלעת
מסיפורי ילדותה של אמא זהבה משעלי. 15/2/13
בתום מסע ארוך ומפותל, כשאת כל רכושם השאירו מאחור, עלו משפחת לוי לארץ ישראל. המשפחה שכללה את האב מרדכי ואת האם שמחה. את האח צדוק ואת אימי זהבה שהייתה אז מאד קטנה. לאחר שהייה בכלא עקב שינויים בתעודות זהות הגיעה המשפחה לארץ, ולימים שכרו דירה קטנה בשכונת נחלאות בירושלים.
ימים רבים הסתובב סבי מרדכי לוי ז"ל, ללא עבודה וללא פרנסה לבני משפחתו, העלייה לארץ מעיראק לא רק שהייתה קשה והותירה את המשפחה שהייתה אמידה בעיראק ללא דבר, אלא שגם הקשתה מאד את התאקלמותם כאן בארץ.
עד שבאחד הימים פנה לסבי אחד מתושבי השכונה, אותה שכונה ציורית הנושקת לנופיה הקסומים של ירושלים. אותו מכר פנה לסבי במבטאו הכורדי הכבד ואמר לו: "ראה מרדכי הבאתי לך את זו הדלעת הגדולה מחנות הירקות שלי בשוק, נסה למכור אותה ותראה איך תבוא עליך ועל משפחתך הפרנסה הטובה". התרגש סבי מאד ונשא את הדלעת הגדולה מתחת לזרועו, ובצעדים מדודים ונרגשים החיש פעמיו לשוק מחנה יהודה. מרדכי לוי ז"ל התמקם על אחת המדרכות והניח עליה את הדלעת, ולא הרבה זמן אחרי הדלעת נמכרה.
למחרת בכסף שקיבל תמורת הדלעת קנה מרדכי עוד דלעת אחת, רק שהפעם הוא חילק אותה למנות ומכר כל חתיכה ממנה תמורת הלירה השחוקה, ומנת יומו הכפילה את זו של האתמול. לאט לאט צבר רווחים והדלעת הפכה לבסטה שופעת ומצליחה, ולימים לחנות הירקות המיתולוגית מול מסעדת רחמו.
דמותו של סבא מרדכי לוי חזקה ומוצקת ובלתי נשכחת. תמונה אחת ויחידה של מרדכי מונחת בין דפי האלבומים, ואולי אפילו שתיים אך לא יותר. באחת הוא יושב ליד מאפייה ובוחר פיתות, בשנייה הוא עומד זקוף קומה וגאה עם אימי בצעירותה. דמות של מלך לו למרדכי לוי ז"ל, דמות המשרה השראה והערצה. לימים שמענו הרבה סיפורים מפיה של אמא אודות גבורותיו של סבא מרדכי.
גם סבתא שמחה לו ז"ל, מביטה מן התמונה חסרת הגוון, עיניה כבויות משהו ומבטה סגרירי ואפרפר.
סיפורים וזכרונות מעוררי מחשבה ואור, מארגנים ומלפפים את הדמיון הרוצה לקחת לשם, אל אותם ימי צנע ותום ברוכים, אל אותה אווירה שלווה ונינוחה שאינה משתמעת לשתי פנים. מבט חטוף לתוך התמונות הדהויות בשחור לבן וללקט מהן חוכמת חיים אשר טבועה בתוך הדמויות המופיעות שם. באמת אנשים אחרים במובן החיובי של המילה, מעוררי השראה והתפעלות וצורך לחקור ולשמוע עוד אודותם.
בני נדיבים אותם אנשי תהילה, בחלקתם ליקטו פת של חסד, ללא רעב מיותר בעיניהם. בין קוצרים ומעמרים עת בגורן אסף מרדכי לוי קמח לפרנסה וסעודה, ובבית יקבו רקח עוד בקבוק יין להמתיק שפתי דלים ועניים. ובחופן נדיבותו פתח דלתו לכל הבא עת שערי חג, שבת ומצווה.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
ולזהבה משעלי
|