לַיְלָה חָרְפִּי 14/2/14
מַה מִסְתַּתֵּר בַּחֲלוֹמִי,
וְהוּא מוּצָק וֶאֱנוֹשִׁי.
בְּלַיְלָה חָרְפִּי וְסוֹעֵר,
מַעַרְבּוֹלוֹת בְּלִיבִּי.
חַלּוֹנוֹת הַבַּיִת רָעֲדוּ,
תְּרִיסִים חָרְקוּ וְדָפְקוּ.
מִשְׁתַּלְּבִים בַּחֲלוֹמִי,
נִשְׁחֶקֶת נִשְׁמָתִי.
וּבַחֲלוֹם הוּא עוֹמֵד שָׁם, אֲבִי-
בֵּין הֶהָמוֹן תּוֹעֶה בַּדְּרָכִים.
בַּחֲלִיפָה שְׁחוֹרָה וּמַבָּט נָפוּל,
מְחַפֵּשׂ נָתִיב וּמַסְלוּל.
מַה מְסַמֵּן חֲלוֹמִי,
בְּלֶב מֵעִיק וְשׁוֹבֵר.
וּבַבֹּקֶר שָׁמַיִם סְתוּרִים,
מִבֵּין שִׁבְרֵי עֲנָנִים.
בַּכְּנִיסָה לְבֵיתִי עָמָד,
כְּמַלְאַךְ עָטָה לָבָן.
מִתּוֹךְ חֲלוֹמִי הֵגִיחַ,
לְבַשֵּׂר עַל מוֹת אֲבִי.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
|